כיצד חדר הנרטיב הארמני לתודעת הקהילה היהודית בארה”ב

במהלך ביקור שערכתי לאחרונה במוזיאון היהודי בפורטלנד, אורגון, בתערוכה מיוחדת על אקטיביזם יהודי שהציגה מידע על רצח עם (ג’נוסייד) ופשעים חמורים נגד האנושות, שהקהילה היהודית המקומית הייתה מעורבת במחאה נגדם, בבוסניה, סין, רואנדה, ודרפור, מצאתי שלט שציין כי “המונח הטכני רצח עם לתיאור אכזריות כזו נוצר רק בתגובה לזוועות רצח העם הארמני והשואה”. המובאה היא פרי עטו של עורך הדין היהודי הפולני רפאל למקין, שטבע את הביטוי בספרו משנת 1945 “ג’נוסייד – פשע מודרני”, המתעד את הניסיון של הנאצים להשמיד באופן שיטתי עמים שונים, כולל בעיקר את יהודי אירופה.

מעניין לציין שהמוזיאון היהודי בפורטלנד אינו המוזיאון היהודי היחיד שמציג יחד את גורלם של הארמנים ואת רפאל למקין. על פי אתר האינטרנט של מוזיאון השואה האמריקאי, “עוד מימי ילדותו התעניין למקין בהיסטוריה של רדיפות דתיות ואתניות. הוא גם היה מודע מאוד לפוגרומים אנטישמיים. לאחר מכן, כסטודנט למשפטים בשנות העשרים לחייו, למד למקין על ההתעללות של השלטון העות’מאני בארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה, המכונה היום רצח העם הארמני. זעמו של למקין על אלימות מאורגנת נגד קבוצות שלמות בעבר ובהווה העניק את ההשראה לאמונתו שצריך להיות חוק בינלאומי נגד השמדת קבוצות אוכלוסייה. באתר האינטרנט של מוזיאון השואה האמריקאי יש אפילו מאמר שלם המוקדש ל”מלחמת העולם הראשונה ורצח העם הארמני”.

זה כשלעצמו לא מהווה בעיה, למרות שהעמדה הרשמית של מדינת ישראל היא שמה שקרה לארמנים במלחמת העולם הראשונה היתה טרגדיה אבל לא רצח עם. ברנרד לואיס המנוח, אחד מחוקרי המזרח התיכון הבולטים בתקופתנו, אמר פעם בראיון ל”הארץ” כי “הנושא איננו אם מעשי הטבח התרחשו או לא, אלא אם מעשי הטבח הללו היו תוצאה של החלטה מוקדמת ומכוונת של ממשלת טורקיה”, וקבע: “אין ראיות להחלטה כזאת”.