בעד שחרור דרום אזרבייג’ן מהשיעבוד האיראני

 התביעה לעצמאות דרום אזרבייג’ן משכנעת. באמצע שנות ה-40, תחת הנהגתו של ג’עפר פישווארי, קומוניסט אזרבייג’ני איראני שייסד והנהיג את המפלגה הדמוקרטית של אזרבייג’ן, נהנו הדרום אזרבייג’נים מתקופת עצמאות קצרה שבה שגשג הממשל הדמוקרטי לאחר נסיגה זמנית של השאה מוחמד רזא פהלווי. ממשלתו של פישווארי הצליחה להשיג בשנה אחת יותר משהשיגה ממשלת איראן בעשרים השנים הקודמות, בין השאר פתיחת האוניברסיטה הממלכתית של תבריז, מספר רב של בתי ספר תיכוניים, התיאטרון הלאומי, הפילהרמונית הלאומית, ספריות רבות, וסלילה נרחבת של כבישים. תושבי דרום אזרבייג’ן זוכרים בכמיהה את שנת 1945, ושואפים ליהנות שוב מחירות לאומית.

לכל הדעות, הדרום אזרבייג’נים שונים מהפרסים. הם לא דוברים אותה שפה ואינם חולקים את אותה היסטוריה ותרבות, ולא היו אמורים להיות חלק מאיראן. בסוף מלחמת העולם הראשונה דרשו תושבי דרום אזרבייג’ן עצמאות מדינית בהנהגת השייח השיעי מוחמד חיאבאני, אך דוכאו באכזריות על ידי הבריטים, הרוסים, הפרסים, והארמנים שערכו טיהור אתני במיעוט האזרבייג’ני בתחומי איראן של היום.

טורקיה התערבה אז כדי להציל את הדרום אזרבייג’נים, אך המרד נכשל. עם זאת, זרעי הכמיהה לחופש ניטעו כבר ב-1920, בתקופת המאבק נגד האימפריאליזם הבריטי והרוסי. היום, אחרי שנות שיעבוד כה ארוכות הגיע זמנם ליהנות מחירות לאומית.

המזרחן ד”ר מרדכי קידר קבע כי “כל מדינה התומכת בחופש חייבת לתמוך בעצמאות דרום אזרבייג’ן. האזרבייג’נים נכבשו על ידי הפרסים ואולצו להיכלל באימפריה האיראנית תוך ששמרו על זהותם הלאומית, השפה, התרבות, האוכל וכל היבט אחר של הלאום. ממש כמו אחיהם בצפון ששוחררו מהסובייטים, גם האזרבייג’נים הללו צריכים להיות חופשיים ומשוחררים מהעול האיראני. מי שתומך בחופש צריך לתמוך בקבוצות האתניות הלא-פרסיות באיראן ובחתירתן לחופש, עצמאות וריבונות. הם בילו זמן רב מדי תחת הכיבוש הפרסי ויש לשחרר אותם. איראן תהיה מפוצלת. לצערי זה רק עניין של זמן ונפגעים”.