אזרבייג’ן נחושה לשקם את הריסות עיר הנופש של קרבאך שׁוּשָׁהּ

שושה הייתה אחת ממרכזי התרבות של אזרבייג’ן, מקום מושבם של אינטלקטואלים אזרים רבים, משוררים, סופרים, ובמיוחד מוזיקאים. ב-1977 הוכרזה העיר כשמורה של אדריכלות והיסטוריה של אזרבייג’ן. ב-1992, בעקבות מלחמת נגורנו קרבאך, נטשה את העיר האוכלוסייה האזרית המוסלמית שהיוותה 98 אחוזים מהתושבים, והיום גרים בה פחות משלושת אלפים בני אדם, בעיקר פליטים מחלקים אחרים של אזרבייג’ן. כאמור, ב-8 בנובמבר 2020 נערך הקרב על שחרור העיר, והיא נכבשה בידי צבא אזרבייג’ן. הקרב הוביל לסיום מלחמת נגורנו קרבאך השנייה. הארמנים הכחישו תחילה שהעיר נכבשה, אך בהמשך הודו בכך.

 ההחלטה להחיות את שושה היא אירוע מונומנטלי. בביקורי בעיר בקיץ שעבר ראיתי את שרידי מה שהיו פעם משרדי העיתון המקומי של שושה, שהארמנים הרסו, לצד הרס הבנק המקומי, משרדי ממשל מקומיים, מסגדים רבים וארמונה של המשוררת הלאומית האזרבייג’נית. הארמנים גם דאגו להדחיק את התקשורת בשפה האזרבייג’נית בעיר במהלך כמעט 30 שנות הכיבוש. עם הצו של הנשיא אלייב, כל זה אמור להשתנות, והתקשורת המקומית בשפה האזרבייג’נית עומדת להתחדש.

ברור מאליו מדוע הכיבוש הארמני ביקש להשמיד את כלי התקשורת המקומיים של אזרבייג’ן. המשורר והמחזאי האירי אוסקר ויילד אמר פעם, “באמריקה הנשיא שולט ארבע שנים והעיתונות שולטת לנצח נצחים”. העיתונאים הם שמדברים על ההיסטוריה, הפוליטיקה והתרבות של אזרבייג’ן. הם קולו של העם אותו ביקשו הארמנים לטהר אתנית מאדמותיו. זאת הסיבה שאחד הדברים הראשונים שחייבים להיבנות מחדש בשושה היא התקשורת המקומית.

הרצון לבנות מחדש את שושה ואת כל האזורים המשוחררים עז מאד בקרב האזרבייג’נים, כולל גם את קהילת היהודים ההרריים שמשתתפים השבוע בצעדות לציון יום הניצחון על ארמניה, בהן הם מניפים את דגלי אזרבייג’ן וישראל כאחד. לדברי הרב זמיר איסייב, מנהל בית הספר היהודי בבאקו, “צעדת הניצחון של הקהילה היהודית בבאקו מתחילה מול אנדרטת הגיבור הלאומי אלברט אגרונוב (מפקד טנק יהודי אזרי שזכה לאחר מותו בקרב במלחמת נגורנו קרבאך בתואר הגיבור הלאומי של אזרבייג’ן). התחנה הבאה – סמטת הקדושים”.